אין באמת דבר כזה הפרדה

מנכ״לים אוהבים לומר: "אני יודע להפריד בין האישי לעסקי".
זו אחת האשליות הכי יקרות שיש.

אין באמת דבר כזה הפרדה. יש בן אדם אחד.

• אם אתה לא ישן בלילה בגלל הבית — זה ייכנס לישיבת דירקטוריון.
• אם אתה חי בזוגיות של חשבונות פתוחים — תנהל ארגון דרך חשבונות פתוחים.
• אם אתה מפחד משיחה אמיתית בבית — תפחד גם משיחה אמיתית עם שותף או לקוח.
• אם אתה מוטרד מהתזרים של העסק — אתה תביא את המתח הזה הביתה.
• אם אתה מתנהל מול העובדים שלך בכוחנות — אתה תנהג בכוחנות גם מול בת הזוג שלך וילדיך.
• אם אתה לא מקשיב לעמיתים שלך — אתה לא תקשיב לבני המשפחה שלך.

אותם דפוסים. אותם פחדים. אותו אומץ. תמונת מראה.

מהאישי לעסקי — מהעסקי לאישי.

אני רואה את זה שוב ושוב

אני רואה את זה על עצמי. אני רואה את זה אצל בעלי שליטה ומנכ״לים מצוינים.

יזם שמחפש אישור בבית — מחפש אישור מהשוק.
מנהל שלא מציב גבולות בזוגיות — לא יציב גבולות לעובדיו.
מי שמטאטא קונפליקט אישי — ידחה גם החלטה עסקית כואבת.
מי שידחה החלטות עסקיות מאתגרות — יסתיר גם משברים אישיים.

ואז אותם אנשים ומנהלים אומרים: "זה לא קשור".
האמנם?

זה קשור להכל

היציבות שלך בבית היא רמת הסיכון של החברה שלך.
היציבות שלך בעסק היא רמת הסיכון של המשפחה שלך.

הכנות שלך בזוגיות ובניהול — היא איכות קבלת ההחלטות שלך.
אין שני עולמות. יש מערכת עצבים אחת.

ראיתי חברות רווחיות שנשחקות בגלל מנכ״ל מבולבל רגשית.
ראיתי החלטות אסטרטגיות גרועות שנולדו מפחד אישי לא מטופל.
ראיתי מערכות יחסים שמתערערות בגלל בעיות בעבודה — ובני זוג ששכחו מהי אהבה כי היו שקועים עד צוואר בקריירה.

הבעיה אינה הקושי — הבעיה היא השקר

הבעיה אינה קושי אישי. הרי למי מאיתנו אין קשיים?
הבעיה היא כשאנו משקרים לעצמנו ואומרים: "זה לא משפיע עליי".

האמת תמיד נכנסת לחדר הישיבות ולסלון. אם תרצה ואם לאו.

— איל