ד״ר איל הורוביץ — מייסד, יו״ר ומנכ״ל Baker Tilly ישראל ומנטור למנכ״לים — מתארח אצל זיו אלול בפודקאסט "אבות הניהול". שיחה על 25 שנה בצמרת, קבלת החלטות מהבטן, מיזוגים, אגו, והסיפור האישי שעיצב את הדרך.
לצפייה גם ב־YouTube
אחרי יותר מ־25 שנה בחדרים שבהם מתקבלות החלטות ששוות מיליונים, ד״ר איל הורוביץ יושב מול זיו אלול לשיחה כנה ואישית במיוחד. איל, שהקים את Baker Tilly ישראל ב־1999 והיה הישראלי הראשון ששימש כיו״ר אזורי ברשת ראיית חשבון בינלאומית מובילה, מדבר על מה שבאמת מניע קבלת החלטות בצמרת — וזה כמעט תמיד לא מה שחושבים.
מהיחס הרגשי העמוק שלו ל"בית" שבנה, דרך הטעות הכואבת של מיזוג שעשה בניגוד לאינטואיציה, ועד לתפיסת המנטורינג שלו — שאיננה שיטה אלא ניסיון, בטן ולב. לצד זה נחשף גם הסיפור האישי: אובדן אחיו בגיל 10 וחצי, ילדות לבד, והדרך הלא־שגרתית שהפכה אותו למנטור מבוקש לבכירי המשק.
התמלול נערך לקריאה נוחה תוך שמירה על הדברים כפי שנאמרו. ז׳ = זיו אלול · א׳ = איל הורוביץ.
מה אפשר ללמוד ממנהלים אחרי יותר מ־25 שנה בחדרים שבהם מתקבלות החלטות ששוות לפעמים מיליונים? אורח הפרק הוא ד״ר איל הורוביץ — מייסד, יו״ר ומנכ״ל Baker Tilly ישראל, רואה חשבון, משפטן ומנטור למנכ״לים ולבעלי חברות. איל הקים את Baker Tilly ישראל ב־1999, היום חלק מאחת משמונה רשתות ראיית החשבון והייעוץ הגדולות בעולם, שפועלת ביותר מ־140 מדינות עם עשרות אלפי אנשי מקצוע. הוא היה הישראלי הראשון ששימש כיו״ר אזורי ברשת. לאורך השנים בנה עסק בעצמו ובמקביל ליווה מאות מנכ״לים, יזמים ובעלי חברות ברגעים שבהם צריך להחליט — לצמוח או לעצור, לקנות או למכור, לקחת סיכון או להודות בטעות.
א׳: היום, בשיחה המקדימה, אמרתי לך משהו — אני איש פרטי וממעט להתראיין. הגעתי בגלל ההערכה האמיתית שלי אליך. כיף גדול שהצופים יוכלו להכיר קצת את Baker Tilly, ובעיקר את הסיפור.
א׳: הדבר שהכי בוער לי להגיד: Baker Tilly זה הלב שלי. אנחנו שואלים לפעמים איך מחברים את האישי לעסקי — ואני מרגיש כלפי Baker Tilly כאילו ילדתי אותה. לאורך השנים הפירמה גדלה והתבססה, אבל אם תשאל אותי אם יש מחיר שיזיז אותי ממנה — התשובה היא לא. זה נבחן לאורך השנים. כבר 27 שנה. מה שאני באמת אוהב בה זה שזה מקום, זה משפחה. גם היום, כשאני פחות מנהל ויושב למעלה, יש מנהלים, שותפים ועובדים מעולים — ואני עדיין קם בבוקר ומגיע הביתה.
זו פירמה שגדלה גם איכותית וגם כמותית. בין הלקוחות — קבוצות נדל״ן, רשתות מלונות, משרדי ממשלה ועוד. אנחנו עושים הכל: אודיט, קונסלטינג, וגם מיזוגים ורכישות. במובנים מסוימים בניתי אותה סביב האישיות שלי: לתת ערך, ולקחת כסף ביושרה.
א׳: אנשי עסקים לפעמים מתבלבלים — אני לא. בחדרי חדרים אני תמיד אומר: גם אם אני יכול לגבות 100 ומרגיש שזה שווה יותר, אני גובה 50. זה חרוט בפירמה. אנחנו משתדלים מאוד להיות הוגנים. אני חושב שזה חשוב, וזה משפיע.
ז׳: איך מייצרים צמיחה כל כך הרבה שנים, כשאתה עדיין אנרגטי בצורה בלתי רגילה?
א׳: צמיחה קשורה להרבה אלמנטים — לשוק, להנהגה, למזל, ובעיקר לאי־עשיית טעויות. אתה יכול להיות מוכשר מאוד ולעשות טעות מז׳ורית אחת שתחסל לך עסק. פירמות גדלות בשתי צורות — אורגנית, וגם דרך מיזוגים ורכישות. אנחנו פירמה מעניינת כי אנחנו גדולים, ומובילים שורה ארוכה של קטנים — והמון הזדמנויות. תמיד היו חשובים לי העצמאות והמשפחתיות; אני לא רואה את עצמי שכיר של מישהו.
ובסוף — אתה לא ממזג פעילות, אתה ממזג אנשים.
א׳: עשיתי פעם מיזוג שהבטן שלי אמרה לי "לא" — והלכתי נגד הבטן. הבנתי מהר מאוד שזו טעות. זה הביא לאי־נעימות, לפירוד, אפילו ל"מלחמה" קצרה שדאגתי שתיגמר מהר. קודם כל לקחתי אחריות — האחריות בסוף שלי. אני מנהיג את הפירמה, ואנשים מקשיבים לי — אבל שם לא הקשבתי לעצמי. מאז אני מאוד מקשיב לעצמי. זה לא אומר שאני לא טועה בדרך, אבל אני פחות ממהר.
ז׳: אתה דוקטור למספרים — איך זה מתחבר לאינטואיציה?
א׳: אנחנו חושבים שאנחנו רציונליים, אבל יש מחקרים שמראים שמעל 80% מההחלטות שלנו הן אמוציונליות. למרות כל התארים והניסיון — בסוף אני בשר ודם, איש רגיש, ואני מחליט מהבטן. חשוב להקשיב לבטן, ואני חושב שלא יקרה לי יותר שלא אקשיב לה בצורה משמעותית. אני מקבל דטה — אבל כשמחליטים, מחליטים מהבטן. תסתכל על אנשי עסקים שהצליחו ושנכשלו: בסוף, כשאתה לוחץ על הכפתור — אתה לוחץ מהתחושה.
א׳: אני מנטור של הרבה מבכירי המשק, ולצערי לא יכול לחשוף שמות — אלה יחסים אינטימיים. אני לא קואוצ׳ר. אני שומע את העניינים של האדם — אישיים ולא־אישיים, כי בסוף הכל מתחבר — ואומר את מה שאני חושב. איך הגעתי לזה? צברתי הרבה מייל׳ג. יש לי שישה תארים, ודווקא את ההשכלה אני פחות מיישם — מה שאני מיישם זה הניסיון והבטן. לרוב האדם שמולי חכם וּמצליח ממני. הדרך ללמוד באמת היא מהחיים, לא מהתיאוריות.
דוגמה: אחד האנשים שאני מלווה עבר הליך גירושים קשה, ודיבר הרבה על הדרישות הכלכליות. אמרתי לו — אין מחיר לסיים עם גרושתך בטוב. במשך שעות שכנעתי אותו, שכנוע מהבטן. תוך שבוע-שבועיים הוא עצר את כל התהליכים, עשה הסכם פשרה, שילם סכומים גדולים — והגיע אליי הביתה עם דמעות ואמר "הצלת לי את החיים". אמרתי לו: לא הצלתי לך — אתה הצלת את עצמך. כמה אנשים נכנסים ל"מלחמות מותרות"?
ז׳: אתה פשוט אותנטי.
א׳: אני בשיא האותנטיות של חיי. הגעתי לשלב אחר — לא מתוך ביטחון־יתר, אלא מתוך מקום של נשיאה ונתינה. לפני כמה שנים מישהו שאני סומך עליו אמר לי: "צברת הרבה דברים, יש לך מוח זריז — תתחיל להוציא את זה החוצה." וזה נתפס. היום אני נחשף ברשתות באופן אישי ומקצועי כאחד, מספר על החוויות העסקיות שלי — כיזם, מנכ״ל, מנהיג ושותף — וגם דרך האנשים שאני פוגש. בהרבה מובנים, זה הלימוד שלי.
א׳: נולדתי למשפחה טובה. אבא שלי היה רואה חשבון, אמא שלי אישה מופלאה. כשהייתי בן עשר וחצי איבדתי את אחי הגדול למחלת הסרטן. בבוקר אחד קמתי והבנתי שאחי נפטר. לא לקחו אותנו ללוויה, אבל אחרי שלושים יום הגענו, והיו שם אלפי אנשים בוכים. פתאום הבנתי שאני לבד. הבית, שהיה מואר, נחבא. אבא שלי — יהודי מאמין — הוריד את הכיפה מאותו רגע.
הפסקתי ללמוד, ויותר עניינו אותי החברים. המודל שלי לא היו ההורים אלא סבא — איש חזק וישר שגדלתי על ברכיו, ואני דומה לו יותר מלהורים שלי. כבר כילד עשיתי כסף — מיצים, ניקיון חדרי מדרגות. אבא שלי דאג להשאיר אותי בתיכון, היה לו מספיק קסם כדי שלא יעיפו אותי. בגיל 21 טסתי ללונדון לקורס נהיגת מירוצים — פורמולה 3. נהניתי מאוד, אבל הבנתי שאלה לא חיים, וחזרתי לארץ.
א׳: בעצם רציתי להיות רופא — חלום ילדות, ועד היום אני מצטער שאני לא רופא מנתח. מנתח מוח דווקא, כי אני מאמין במוח האדם, ובעיקר בכמה שאנחנו לא יודעים עליו. עשיתי פסיכומטרי, אבל המקום היחיד שקיבל אותי היה חשבונאות וכלכלה. זה הסתדר בשני מובנים: אבא שלי היה רואה חשבון ובשלב מסוים הצלתי אותו מקטסטרופה כלכלית, וגם — זה המקום היחיד שקיבל אותי. בשנה הראשונה גיליתי שאני לומד לתואר, קיבלתי מלגת הצטיינות משמעותית, והרגשתי כמעט כמו מתחזה. בגיל 23 וחצי הפכתי למרצה הצעיר בישראל, ובסביבות גיל 30 כבר הייתי מרצה בכיר. הבנתי שאני יותר איש עסקים מאשר רואה חשבון.
מה שעיצב אותי: גדלתי בלי הורים, גדלתי לבד — ומאוד רציתי שיראו אותי. רציתי להיות התלמיד הכי טוב, אחר כך המרצה הכי טוב, אחר כך איש העסקים הכי טוב — והיום, המנטור הכי טוב. הרצון הזה — שיראו אותך, כי לא ראו אותך בילדות — הוא מה שעיצב אותי עד היום.
א׳: החלטתי להביא נציגות בינלאומית לישראל. לא הייתה לי אנגלית טובה, לא הייתה לי חליפה. קניתי כרטיס טיסה, קניתי חליפה ועניבה שלא ידעתי לקשור, ואמרתי "יהיה מה שיהיה". קבעתי שמונה פגישות בלונדון עם שמונה רשתות בינלאומיות, ממקום 6 עד מקום 19. הלכתי מאחד לאחד, סיפרתי את הסיפור שלי — קצת חוצפן, קצת דברן, והרבה אותנטי. דיברתי שעה באנגלית שבורה. שבע מתוך שמונה אמרו כן. בחרתי דווקא במקום הראשון, כי נדלקתי על האדם — הוא לימים הפך למנטור שלי. הוא לא היה "חכם במיוחד", אבל הייתה לו חוכמת רחוב — ואני אוהב אנשים כאלה. יש ברחוב משהו שלא תמצא בשום מקום.
ז׳: מנכ״ל חייב להבין דוחות כספיים? א׳: כן.
ז׳: תזרים חשוב יותר מרווח? א׳: כן — רווח יכול להיות על הנייר ואתה עדיין פושט רגל. תזרים הוא החמצן של העסק. ראיתי חברות עם רווחים שפשטו את הרגל.
ז׳: יותר מדי כסף יכול להרוס חברה? א׳: לא — בהנחה שיש הנהגה שפויה ואנשים טובים לידה. אבל צמיחה יכולה להסתיר הרבה כשלים ניהוליים.
ז׳: אגו הוא סיכון גדול לחברה? א׳: מאוד.
ז׳: רוב המנכ״לים יודעים מה הבעיה האמיתית שלהם? א׳: לרוב לא — ולא רוצים לדעת. זו גם הבעיה של המעולים.
ז׳: שותפות עסקית קשה מנישואים? א׳: כן. אני מאוד מאמין בשותפות עסקית — אבל היא קשה.
ז׳: עדיף מנכ״ל מצוין עם אסטרטגיה בינונית, או אסטרטגיה מצוינת עם מנכ״ל בינוני? א׳: הראשון, לגמרי.
ז׳: רואה חשבון צריך להיות חלק מקבלת ההחלטות ולא רק לדווח? א׳: לגמרי. רואה חשבון צריך להיות הרבה יותר מאיש דוחות — דוחות הם בדיעבד.
ז׳: ה־AI ישנה את מקצוע ראיית החשבון? א׳: ישנה — אבל לא מהותית, משתי סיבות: הרגולטור לא יאפשר, ויש רגש בין אנשים שהמחשב לעולם לא יחליף.
א׳: אני מקווה שעוד עשר שנים נשב כאן, ואני עדיין אוכל לענות לך בחדות על השאלות המעולות שלך. אני לא איש של פנסיה — אני איש של עשייה.
המבחן של מנכ״ל הוא לא לדעת הכל — אלא לדעת להסתכל על המציאות בעיניים, להקשיב לבטן, ולשמוע גם את מה שלא נוח לשמוע, גם כשהכל נראה מושלם.
אם אתם מנכ״לים, בעלי חברות או מנהלים בכירים בצומת החלטה — שיחת היכרות אישית ודיסקרטית היא הצעד הראשון.
לתיאום שיחת היכרות