כל מנכ״ל רוצה הנהלה חזקה. מגייסים את הטובים ביותר, נותנים להם סמכות, ומצפים שהצוות יזנק קדימה. ואז קורה דבר מוזר: דווקא כשכל אחד מצוין בתחומו — הצוות כולו נתקע. דיונים נמשכים בלי סוף, החלטות מתעכבות, וכל אחד מושך בעדינות לכיוון שלו.
אחרי 25 שנה בצמרת, ראיתי את זה שוב ושוב: הנהלה חזקה היא לא אוסף של מנהלים טובים. היא צוות אחד שיודע להחליט יחד. וזה לא קורה מעצמו.
למה זה קורה דווקא בצמרת
בצמרת יושבים אנשים עם אגו בריא, דעות חזקות ואחריות על תחום משלהם. כל אחד מהם אופטימיזציה מושלמת של הפונקציה שלו — הכספים, התפעול, השיווק, הטכנולוגיה. אבל מה שטוב לתחום אחד לא תמיד טוב לארגון כולו, ובלי יד שמיישרת את כולם לתמונה אחת, כל סמנכ״ל מקבל החלטות נכונות — שמושכות לכיוונים מנוגדים.
המנכ״ל לבדו לא תמיד יכול לפתור את זה, כי הוא צד בעניין. צריך מישהו שרואה את הדינמיקה מבחוץ, בלי אינטרס בתוך החדר.
שלושה דפוסים שתוקעים הנהלות
- דיון בלי החלטה — הצוות מדבר שעות, מעלה נקודות חכמות, ומסיים בלי החלטה ברורה. אף אחד לא לקח אחריות לחתוך.
- החלטה בלי מחויבות — החלטה מתקבלת בחדר, אבל חצי מהצוות לא באמת מאמין בה. בשטח היא לא מבוצעת, כי לא הייתה הסכמה אמיתית מלכתחילה.
- קונפליקט מתחת לפני השטח — שני חברי הנהלה שלא מדברים, או מאבק כוח סמוי. זה לא עולה לדיון, אבל הוא מרעיל כל החלטה משותפת.
הנהלה טובה היא לא כזו שמסכימה על הכל — היא כזו שיודעת לחלוק, להחליט יחד, ולצאת מהחדר מיושרת.
הדרך להחליט יחד
הדרך החוצה אינה עוד ישיבה ארוכה. היא שלושה דברים: תמונה אסטרטגית אחת שכולם מחויבים אליה, תהליך החלטה ברור שהצוות סומך עליו, ותרבות שבה אפשר לומר את האמת סביב השולחן — גם כשהיא לא נעימה. כשיש את שלושת אלה, הדיונים מתקצרים, ההחלטות מבוצעות, והאמון חוזר.
כאן בדיוק נכנס ליווי חיצוני. מנטור שישב בעצמו בראש הנהלה מזהה את הדפוס מהר, מוציא את הקונפליקט לאוויר, ובונה עם הצוות תהליך החלטה שעובד. זה המהות של ליווי הנהלות של חברות — להפוך אוסף מנהלים מצוינים לצוות אחד שמחליט יחד.
— ד״ר איל הורוביץ