מה קורה כשמנכ"ל
מרגיש לבד בראש?

אחד הדברים שמנהלים בכירים אף פעם לא אומרים בקול רם: "אני מרגיש לבד."

הם מוקפים באנשים. יש להם צוות, הנהלה, לקוחות, שותפים. אבל הבדידות שמגיעה עם ניהול בכיר היא סוג מיוחד של בדידות — ורוב האנשים שמסביב לא מבינים אותה.

למה מנהלים בכירים מרגישים לבד?

ככל שאתה עולה גבוה יותר, כך פחות אנשים מבינים את הלחצים שאתה חווה. הצוות שלך רואה אותך כסמכות — לא כבן-אדם שגם לו יש ספקות. הדירקטוריון רואה אותך כמי שצריך לספק תוצאות. בני הזוג מנסים לעזור, אבל לרוב לא מכירים את הדינמיקות הספציפיות של עולם העסקים בשלב הזה.

אז אתה נשאר עם השאלות שלך — לבד.

ראיתי מנכ"לים מבריקים שקיבלו החלטות גרועות — לא כי לא ידעו, אלא כי לא היה להם מישהו שיחזיר להם את הבהירות.

מה הבדידות עושה לקבלת ההחלטות?

כשמנהל לבד עם השאלות שלו, קורות כמה דברים:

• הוא מקבל החלטות מהירות מדי — כי הלחץ הפנימי לא מאפשר לשהות בשאלה
• הוא מקבל החלטות איטיות מדי — כי אין מישהו שמשקף לו שהוא כבר יודע
• הוא מסתמך על אנשים שאינם מתאימים לתפקיד הזה — פשוט כי הם נגישים
• הוא מפסיק לחשוב בקול — ואיתה מפסיקה חלק מהיצירתיות

הסימנים שהבדידות מתחילה להשפיע

אלה לא סימנים דרמטיים. הם עדינים:

• אתה מוצא את עצמך מתאמץ להסביר מה אתה מרגיש — ולא מצליח
• אתה מפסיק לחלוק ספקות עם מישהו — אפילו בן הזוג
• אתה עובד יותר שעות אבל מרגיש פחות אפקטיבי
• ה"שאלות הגדולות" לא מקבלות מקום — כי תמיד יש "שאלות דחופות" שדורשות תשומת לב

מה עוזר?

לא כל פתרון מתאים לכל מנהל. אבל מה שאני רואה שוב ושוב: המנהלים שמצליחים להתמודד עם הבדידות הזו הם אלה שיוצרים לעצמם מרחב שבו מותר לא לדעת.

זה יכול להיות מנטור. זה יכול להיות קבוצת עמיתים. זה יכול להיות שיחה אמיתית עם אדם אחד שמכיר את הלחצים. מה שלא יעבוד הוא להמשיך לבד ולקוות שזה יעבור.

הבדידות של המנהיגות אינה גזירת גורל. היא בחירה — לרוב בחירה לא מודעת. ואפשר לבחור אחרת.

— ד"ר איל הורוביץ